7. הילד יוצא למסעו בחדווה

מדרך ארוכה אני בא
ואל דרך ארוכה אני הולך,
עליי למהר,
הערים ממתינות לי.

כאשר סוסי שועט בערבה
ואת עורי מצננת רוח הערב,
אני מהרהר בחדווה גלויה
בימים שעוד יבואו.

דבר לא יעמוד בדרכי,
חיוכִי יִשְׁבֶּה את ליבו
של כל מי שאפגוש בדרך.

אך מדוע זה
מתקדרים לפתע השמיים,
מיהי מגדת זו אשר מספרת
שלא יהיה לי ידיד
ומנודה אשים קץ לחיי,
לא מחשבות נאצלות,
לא נר בוער באפלולית.


[לשיר הבא במחזור]
[חזרה ל"סדר השירים"]