עמדת בייעודך
מתוך דברים שכתבה אילת אלמוג, חברה.

אפריל, 2007.

הרני, אהוב-יקר.
חוויתי זכות גדולה להכיר אותך. כל הזיכרונות עולים מתוכי ומשתקפים לפנַי, פיסות חיים משותפים, כמו שמיכת-טלאים המורכבת מהרבה יופי ושמחה, וגם מעֶצֶב וסבל והתמודדויות.

כאשר תינוק בא לעולם, כך אומרים, המלאכים נוגעים באצבע עדינה מעל שפתו-העליונה ואומרים: ש...ש...ש...  וכך הם מכניסים אל מקום קטן ושמוּר במוחו את הזיכרונות הקודמים, את הידיעה הרחבה מה הם גלגוליו, מה הוא ייעודו.
ואז, לאט-לאט במהלך חייו, התינוק-אדם מגלה עוד פרט, נזכר בעוד חלום-עבר, מתחבר לעוד ידיעה.
ובעזרת אותו מגע עדין של המלאכים, האדם יכול להתמודד עם הכאן-ועכשיו, עם עולם-החומר התובעני, ולחיות כבן-אדם. אך תמיד נמצא החוט-הדק, המחבר אותו טיפין-טיפין אל אותו מקום במוחו היודע, הזוכר, המקושר תמיד מעלה.

אבל כאשר בא מלאך אל העולם – הסיפור הוא אחר...
המלאכים עוזרים לו, תמיד שם עבורו ואיתו, אך הוא מתמודד עם חיים אחרים לגמרי. הנגיעה בשפתו העליונה גם היא שונה, והוא זוכר הרבה, הרבה מאוד, מוּדע יותר, ותודעתו מתמודדת עם הרבה מידע בו-זמנית – גם עם הכאן-ועכשיו אבל גם עם עולמות שונים. והוא לומד אט-אט איך לחבר ביניהם כדי להתקיים.
לא תמיד קל לאיש-מלאך הזה. הוא לומד מהי חמלה על בשרו, על נפשו. את סבל הגוף והנפש, על עצמו ובשרו. הוא לומד את סִבלם של האנשים, את סִבלה של האדמה, וכך הוא יכול להפוך למלאך-עוזר, כך הוא יבין לעומקו את תפקידו החדש: להיות מדריך, עוזר-כל, להיות מלאך.

ואתה, הרני, הפכת למלאך יקר, ועמדת במשימתך זאת בצורה יוצאת-דופן. למרות שהיית צריך המון עזרה – תמיד הרגשת רצון שלא להיות לעול על סביבתך. למרות שהאור והחושך שיחקו משחק מסוכן בפנימיותך – החושך לא השתלט על חייך בסביבתך, האור תמיד היה שם, בעינייך, בליבך, והתפזר סביב.
והאור ניצח את החושך במשחק החיים המטורף. עמדת במשימתך המורכבת כל-כך, בייעודך, בבחירת היפה כל-כך, עמדת בייעודך להפוך למלאך...

תמיד ידעת שזהו רק מַעֲבר, מעבר בין חיים, דבר שרובנו שוכחים לרוב, בין נשימה לנשימה.
וכך הידיעה הזו לא נתנה לך לנוח רגע בתוך החיים, אבל עזרה לך להגשים את ייעודך: לתת אור ואהבה ליקיריך, להזכיר לכולנו בנוכחותך את הראייה-הרחבה, את הזיכרון העתיק ששוכן בתוכנו – לתת מילה טובה ויד עוזרת, בלי שום תמורה.
להקשיב... להקשיב... מתוך הנשמה, הקשבה שמחברת כל אחד אל נִשמתו. לעזור לאמא-אדמה להצמיח מחדש את ילדיה (אני זוכרת אותך מפזר בנחלים זרעים וגרעינים עטופים בחימר...), לנסות לחיות בתוך גוף ונפש חצויים, לחבר בין הרוח והחומר (והבית שלך באדמה מעיד על-כך).
ללמוד מהי שייכות. להיות בן-משפחה, אח ובן נוכח ונמצא וחשוב (וגם זו גדולתך – לבחור במשפחה הכי נכונה עבורך, אֶת מיכל ואודי, ועופי ועילם ועדן, שתמיד יקבלו אותך ויַראו לך מהי שייכות אמיתית). ולהיות חבר. חבר מקסים ויקר.

אני חושבת שקיבלו אותך שם למעלה בידיים מחבקות, מלאך יקר, עם הכנפיים והאהבה שבליבך, כי עברת פה מַעבר מאתגֵר ביושר, באמיתיות ובאומץ רב.

זו הייתה זכות גדולה עבורי ללוות אותך במעבר הזה. אני יודעת שאנו נהיה מחוברים תמיד במרקם-החיים האין סופי...

אוהבת אותך מעומק ליבי,
אילת