החן המיוחד שהקרין
מתוך זיכרון של מוקי פלד, שפגש את הרן כמדריך בטיולי-מדבר, בשנות הנעורים

מיכל ואודי,
מחשבותיי נישאות אליכם בימי אלה. זיכרונות מחזירים אותי אל אותם ימים יפים בחברתו של הרן יפה-התואר, במראהו ובפנימיותו. ועם הזיכרונות בא עצב וכאב עמוק.

אני רוצה לשתף אתכם בתחושות נעימות מאותם הימים, המחברות אותי אל הרן-הצעיר, בעת שהיינו יחד בטיול במדבר יהודה (אני כמדריך, והרן בתפקיד מלווה-בוגר).
זה היה טיול מוצלח במיוחד בשנת 1992. למרות הזמן הקצר שהפגיש וגיבש את הקבוצה, אני זוכר את תרומתו של הרן לחוויה הנהדרת – עמקוּת דבריו, אותם נשא בצניעות רבה, והחן המיוחד שהקרין.

שמורה בגינתי עד היום אבן-מזכרת מאותו הטיול. בצידה האחד כתוּבוֹת מילות-הפרידה שלי, ובצידה האחר חתם כל אחד מהמשתתפים את שמו.

המילים שכתבתי על האבן:
ושוב אנו איתו, המדבר, נוגעים בו מקרוב בדרכו-שלו,
עם שהות גדולה לאהבה, אוספים הכל עמוק-עמוק -
את החיוך של יוני, את הזרועות של יובו
הכאפייה של הרן ובה כל סודותיו,
את ניצן הרושמת בקולה העדין-עדין,
את הרגליים היפות של נוגה ודורית, ושאול הצועק זֶמֶר,
את התלתלים של סער והגומות של שגיא,
ואת גפן הכי-הכי,
- את כולכם אחד אחד,
עם המדורה של סוף הדרך,
לקחת איתי הביתה, שנוכל לשוחח לפעמים.

*

וכך אשא איתי את זכרו של הרן בנכם המיוחד, שָלוּב עם הזיכרון היפה.
היו חזקים, תבורכו באור,
מוקי