מפגש של נשמות, רחב מהחיים עצמם
מתוך דברים שכתבה תמנה בן-צבי

אפריל 2007

הכרתי את הרני כשבאתי ל'אדמה' לפני תשע שנים. ראיתי בחור צנוע ונעים, שהזמין אותי ל'זוּלה' שלו.
פסענו בין העשבים, ישבנו בערסל, הרן מדליק ג'וינט ומספר לי ומספר לי. על תולדות נִשמתו מימי אטלנטיס, ומאבקי הנשים בגברים, האורות והמחשכים. "אבל לא כולם פתוחים לשמוע נושאים כאלה".
הרגשתי מפגש של נשמות, רחב מהחיים עצמם, כמו שתי בועות-סבון שנפגשות לרגע של חיבור עדין, חופשיות לנוע. מה שנגע היתה ההילה ולא הגוף.
נתתי להרן את האבן של הטיבטי מכפר לנגמוסי בסין, אשר אמר לי שהיא נפלה מהשמים. האבן הייתה תמיד בבית של הרן.

בהמשך היו לנו מפגשים אחרים, תמיד בְאהבה ובְמרחב. כאילו עשינו הסכם – לא ברגעים הקשים. וכך זכיתי  לתקופות הטובות, לצדדים המעניקים והנדיבים. כמו ילדה ומבוגר, כמו חבר אכפתי ודואג.
הרבה פעמים הצעתי לו שיעסוק בטיפול ובנתינה. חשבתי שזה יכול להיות ריפוי בשבילו. ידעתי גם את כנפי-השחור שנפרשו בנשמתו, את כוחות הכאב והחושך שנסקו והאמירו, סערו, סחפו ובקשו להתפרץ.
הרן ידע לזהותם ברחבוּת התודעה, למד לתת להם שם, להכיר ולהכיל אותם.
והיו זמנים של התרחקות. היו זמנים שכעסתי. שלא הבנתי. "איך, לעזאזל?!"

והיו השנתיים האחרונות של ההתכנסוּת, של ההחלשוּת.
בשנה האחרונה קשה היה ליצור קשר. הוא סיפר לי על החודשים שעבר.
- "נעלמתָ לי", אמרתי לו.
- "כן. הייתה תקופה שלא עניתי לטלפונים ולא יצאתי מהחדר".

עד שהערוץ למפגשים נפתח שוב. הרגשתי ברוח גבוהה וחזקה אצלו. חיכיתי למפגש איתו כמו למפגש עם מאסטר. הגוף היה חסר אנרגיה, אבל העיניים וכל התדר – מלאי כוח. בכל מפגש היה דיוק. ועומק. ומיצוי.
- "תבואו. כל מפגש כזה מרומם אותי" אמר. גם אותי המפגשים רוממו, לכל פגישה קדמה תחושת שמחה, התרגשות, התפעמות. היה מקום להמון צחוקים, הומור וקלילות, "כאילו משום מקום".

*

אני מרגישה זכות על שפגשתי את הרני בשבועות האחרונים, ועל שזכיתי לגעת בו, להקל עליו קצת בעזרת הרייקי.
במפגש האחרון נגעתי בכפות הרגליים שלו. המגע נעם לו. הוא הציץ ברגליו מעבר לשמיכה, הניע אותן ואמר שהוא מתפלא לפעמים לפגוש את הקצה השני של הגוף שלו. היה בהיר מאוד בנוגע למה שטוב ומתאים לו. ואני פשוט 'התמסטלתי' ממנו. דקות ארוכות ריחפתי בכוחות שזרמו ממנו אלי.

בכי, בכי, בכי ודמעות. מאיפה זה בא? כל רגש הוא זכות – גם כאב, געגוע, שמחה, חמלה, אהבה. הזכות, בהיותנו בני אדם ואישה.
איש מרחבִי וקסום – אור כוכבים וגווני-זריחות ילווּך.

תמנה