16. המסע למקום האחרון

נדדתי שנים,
הובילו אותי עד כאן
ההרפתקה,
הכמיהה לסוד.

כעת, כאשר עיני כבות,
איני יודע מה עלה בגורל הניסיון.

סִלחו לי אלו שעזבתי,
סִלחו,
כי היתה משקולת על צווארי.

על אף כל ייסורי הקמילה,
היה זה גם מסע של נביטה ולבלוב.

מסע יפה של גילויים,
בכל פעם דלתות נפתחו
והובילו אותי לדלתות חדשות,
את כל אותה דרך עשיתי חזרה
דלת אחר דלת נסגרו בפניי,
עד שהגעתי הנה, לדלת הראשונה,
למקום האחרון.


[חזרה ל"סדר השירים"]