הרן לא חדל מלחפש את התשובה הנכונה
מתוך מכתב של פזית, פסיכולוגית וידידה, שליוותה את הרן.

5.6.2007

שלום מיכל ואודי.
לקח לי זמן לקרוא את מה ששלחתם לי, ושוב לקרוא, ושוב, ולבכות ולהתרגש.
ועכשיו להגיב .

מעבר לכאב ולחסר ולגעגוע, הרן ממשיך להיות נוכח במהותו המיוחדת, מעבר לגופו שאיננו. קורן מתוך הדברים שכתב, משפיע באנרגיה הייחודית שלו, שנשארה כאן  עם האנשים שאהבו אותו.
 
כאשר חיי אדם צעיר נקטעים באיבם, כאשר חייו רצופים כאב וקושי – אי אפשר שלא לשאול מה התכלית של הכל, ושל נוכחותנו כאן, ומדוע דברים מסוימים נועדו להיות כפי שהם .
הרן לא חדל מלחפש את התשובה הנכונה לעצמו, והתעקש לעשות זאת בדרכו שלו. אי-אפשר היה שלא להעריץ את מאמציו למצוא את התשובה ואת העקשנות לדבוק בדרכו.
 
שפר גורלו שבחר בכם להיות הוריו, שבאומץ ובמסירות אין-קץ לא חדלתם להיות עבורו הבית, גם בזמנים בהם טרק את הדלת מאחוריו.
והאומץ והנדיבות שלו ושלכם לסליחה.
שפר גורלכם שזכיתם לגדל אותו ולגדול איתו.

זכיתי שאיפשר לי להתוודע אל עולמו הפנימי, ושפינה מקום בתוכו לשמוע ולקחת את מה שאפשר היה לי להציע לו. עצוב שכך  נגמר, אך אולי בעולם בו הנשמה ממשיכה בדרכה והגוף הופך אך למכשלה בדרך – הסוף המוקדם הזה היה בלתי נמנע .

משתתפת אתכם בכל לבי ומחבקת אתכם,
פזית