הרן חלק מעולמנו
מתוך מכתב מדליה נהרי, חברת-המשפחה מאילות.

22.4.2007

[---] אני מצרפת מכתב שקיבלנו מהרן מזימבבואה, בנובמבר 92', זמן קצר אחרי שעזבתם את קיבוץ אילות והחלטתם לבנות את ביתכם במנוף.
הרן פותח את המכתב במילים: "נהרים יקרים, רחוקים, במולדת"... נראה שהמולדת הרחוקה היא ישראל, אבל גם אילות. באילות הרן התינוק עשה את צעדיו הראשונים, בעולם מלא בידידים ואוהבים, אבל גם בבדידות גדולה.
במכתבו אלינו אין רמז לקשיים, רק שמחה מהיופי שסביבו ותיאור חי של עוצמת המים של מפלי ויקטוריה ושלמותו "הבלתי מתפשרת של הטבע".
הוא שלח לנו בתוך המעטפה זרעים של עץ הקוויבר שגדל בנמיביה, כדי שננסה לזרוע אותם באילות.

אתם בוודאי זוכרים שעל הקיר בחדר העבודה של ישראל בביתנו תלוי צילום ממוסגר שנראה ספק-צילום ספק-ציור. קיבלנו אותו מכם כמתנת פרידה כשעברתם למנוף.
בצילום רואים את הנעלים של הרן עומדות בלעדיו על ראש הר, בנוף נפלא. הנעליים מונחות בולטוֹת בנוכחותן אבל גם זרות, בודדות ומחכות.
כבר שנים רבות אני מרגישה שהיתה בהרן איזו ציפייה שמשהו יקרה בעולם, ושהעולם ישתנה ויוכל לאפשר לו להיות נוכח בו וליהנות מיופיו.

הרן - חלק מעולמנו, קשור קשר כל-כך אמיץ להורוּתנוּ...

אני מצרפת את הזרעים ששלח לנו. ספק אם ינבטו, אבל כדאי לנסות גם אצלכם, בגליל.
אוהבת מאוד,
דליה

(אלה הן נעלי-העור שהרן תפר במו-ידיו לפני המסע באפריקה)