האדמה שכל-כך אהבת וכל-כך אהבה אותך
ביום השנה הרביעי. דברים שכתבה עופי.

הרני אחי האהוב,
כבר עברו ארבע שנים.
ביומיום שלי אני כמעט ולא חושבת עליך. יש לי שני ילדים מקסימים שלא זכו להכיר אותך, שממלאים את זמני ועולמי, ובעל מקסים שפגש אותך רק מספר פעמים, שהכיר אותך רק בחודשיים האחרונים לחייך, שבהם היית כבר עייף ונפרד.
אך בכל אביב, אני שוב פוגשת אותך, בזיכרונות ובחלומות שפתאום צפים ומבקרים, בתמונות חדשות וישנות שצצות מדי פעם ובפניו של סהר בכורי, הדומה לך.

אני מביטה בכליל החורש שצמח מגופך, העץ שכל כך מתאים לך, מתחבר לרגבי האדמה ולגליל שכל כך אהבת. ואני חושבת על האדמה שבחייך. איך תמיד היית כאן כמו אורח, על האדמה הזאת, כמו נסיך קטן שצנח מכוכב אחר, מחובר ולא-מחובר, מביט בריחוק ובביקורת על הסובב אותך, אך גם כל כך מרגיש ונוגע.
איך בידיך הטובות הקמת לתחייה את אדמתך, את הבית שלך, נטעת בו שורשים ועמודי עץ וחלונות לכל הנוף שסביבך. הבית שבתוך האדמה, בתוך הנוף.
איך היה לך קשה עם הבית הזה, איך אהבת אותו אך גם נפרדת ממנו פעם אחר פעם. גם הבית הזה כבר איננו.
והאדמה, שבאדמה, השתנתה: העצים צמחו, עצים חדשים נטעו, הבית נמחה מעל פניה, אך הנוף המרגש עוד שם – מזכיר שהיית פה פעם.

אילן אמר לי שבאזכרות צריך לשמוח. לחגוג את החיים שהיו. אבל החיים שלך היו גם כה מלאים בכאב ובסבל. בשנים האחרונות שלך, כשהיינו מאוד רחוקים זה מזו, חוויתי אותך בעיקר לא-שמח. אבל מדי פעם, עולים בי זיכרונות, בעיקר מילדותנו, של שמחה גדולה, של צחוק הרני כזה, של יכולת מדהימה להתמלא בהתרגשות ופליאה. ואני יודעת שגם באחרית ימיך היו רגעים כאלו, אך פספסתי אותם. פספסתי אותך.

היה בך כל כך הרבה הומור – הומור של הומניסט, של מי שרואה את הפרטים הקטנים שכולנו מפספסים. הומור של ילד ששמח כשהוא רץ על חוף הים. הטבע והאדמה עשו אותך שמח. שם הרבה פעמים מצאת רגיעה וחיבוק. אך לעיתים, ענני הגשם שעל לבך ליוו אותך גם שם ועיוורו את עיניך.
והיתה גם ציניות והומור של כאב. של נביא-הזעם שמביט על העולם המשוגע הזה וכואב את כאביו. והיה גם הומור מתריס, מרדני, של הבודד, הבלתי-מובן והבלתי מסתגל.

בחוברת שירי-הערש שערכתי לילדיי, מופיע השיר "אמא אדמה". חברה שראתה אותו שם אמרה לי שזהו בכלל שיר אבל. אבל בשבילי זהו שיר ערש ושיר של שמחה ושיר מלא בהומור ובנה-נה-נה של ילדים. אני מקדישה לך אותו היום כדי לחגוג את חייך. לכבוד האדמה שכל כך אהבת וכל כך אהבה אותך. שעכשיו עתה מחובק בתוכה, וצומח מתוכה, נח ממסעך.
אוהבת אותך מאוד,
אחותך

אמא אדמה
 
היא תביט אלי טובה וחכמה
כמו בבן השב הביתה מן הדרך
תחבק אותי אליה בנשימה חמה
אמא אדמה.

היא תגיד - "אתה עייף מן המסע
אל תפחד אני חובשת את פצעיך"
היא תיקח אותי אליה כשאקרא בשמה
אמא אדמה.

היא תביט אלי טובה וחכמה
היא שקטה כל כך וכמו תמיד סולחת
תחבק אותי אליה בנשימה חמה
אמא אדמה.