עזרת לי לראות את החומרים מהם עשויים חיי
באזכרה ביום השנה הראשון. קראה נעמה אורי

הרן יקר,
אני מדברת אליך עכשיו ויודעת שאי-שם, נשמתך הטובה מקשיבה.

ביום שהלכת חטפתי מכת-חשמל שזעזעה אותי. התקשרתי הביתה לילדים ואמרתי להם שאני אוהבת אותם.
תרה, בדרכה הבריאה, שאלה אותי: אמא, מה נהיה? למה עכשיו?
אמרתי לה שאין לי מושג, אבל זה משהו שחשוב לי שילך איתה לכל מקום ובכל זמן.
רק מאוחר יותר, כשעתיים אחרי, רני התקשר והודיע לי שיצאת בגופך מעולמנו.

למזלי, הספקתי לראות אותך שבועיים קודם ולומר לך שוב כמה, גם אותך, אני אוהבת. החיים מביאים לנו מפגשים עם המון אנשים. בשבילי המפגש איתך היה מפגש עם מורֶה, צעיר ויפה, להבחנה בין עיקר לַטפל בחיים.

היו לנו הרבה שיחות, שללא הגזמה ופירוט אקרא להן גורליות. היית שותף לכמה נקודות מפנה בחיי. ואני מודה לך בעיקר על פנינים-של-אמת שעזרת לי לשזור בחיי.
בפעם האחרונה לפני הביקור אצלך שוחחנו בטלפון, ואמרת לי משפט שאני לא שוכחת ולא אשכח. שיתפתי אותך אז בהתלבטות שהייתה לי לגבי עדן בני, ואתה אמרת לי: נעמה, גם אם הוא רחוק ממך, אל תסירי את ידך מגבו.
חשוב לי לציין שבכל השיחות האחרות הִמעטתָ במתן עצות, ויותר הראית לי עוד כיוונים. את העצה הזאת שמעתי ממך בקול בטוח וצלול, וכך עשיתי, ואני ממשיכה.

תודה לך איש יקר, שעזרת לי, כדבריך, לראות את החומרים מהם עשויים חיי, וגרמת לי לחוות אמת.

נעמה