סיפור המטמון

א. מבוא
בין המכתבים, התמונות והמחברות שהשאיר הרן לאחר מותו – מצאנו מעטפה, עליה כתוב בכתב ידו: "מפת המטמון. להוציא כשבני יהיה בן 10". בתוכה היה מקופל דף, שנכתב ב-1982 (בהיות הרן בן שתיים-עשרה-וחצי):

ב. פרולוג: "מוטיב המטמון"
מוטיב המטמון ליווה את המשפחה מאז מלאו להרן שנתיים. בט"ו בשבט אותה שנה הגיעו מבית-השיטה סבתא וסבא, ציונה ובנימין. טיילנו במכתש תמנע, ובאווירת הארכיאולוגיה של מקדש האֵלָה חָ'תחוֹר – החלטנו לטמון "לדורות הבאים" מכתב, ובו תיאור הטיול המשפחתי והמשתתפים בו.
טיפסנו אל ראש גבעה חולית, בחרנו לסימן סלע משולש גדול, ובבור עמוק שחפרנו הטמנו קופסא ובה המכתב, וגם שקית ממתקים, עם ההנחיה למוצאי המטמון שיצרפו גם הם מכתב עם מועד החפירה ושמות המשתתפים, ואף יחדשו את מלאי הממתקים.
וכך נולד מטמון-תמנע, שחרג במהרה ממשחק-פרטי ומשפחתי אל כל ילדי גן-שיטים, ומשנה לשנה – אל קהילת ילדי אילות, ומהם, דרך חברים בביה"ס המשותף – אף אל טיולים של משפחות מישובים באזור.
במשך למעלה מתריסר שנים הלך המטמון והתעבה, והפך למעין מכתב-שרשרת וארכיון תת-קרקעי. כל המחפשים והחופרים הצליחו לשמור על עקרון-הרצף, וחידשו תמיד את מלאי הסוכריות.

עד ש... מה בדיוק אירע? איננו יודעים. אולי כבר היה קשה לחפור ממש עמוק כדי להחביא את חבילת המכתבים? אולי חית-מדבר הריחה את הממתקים? על-כל-פנים השקית, עם שלל המכתבים נמצאה זרוקה בפארק, התגלגלה לידיו של עיתונאי, שהסתקרן וחקר והגיע אלינו לשמוע על המיתולוגיה שנוצרה סביב מטמון-תמנע, ואף כתב על-כך כתבה.
האם התחדש המטמון? גם זאת איננו יודעים... מי שיגיע למכתש תמנע ויעלה על הגבעה שמעל מקדש האלה ח'תחור, ויראה את הסלע המשולש – מוזמן לחפור ולגלות את התשובה...

במשך השנים טמנו עוד מכתבים – בסדקים בקירות אבן-חול צבעונית, בראשי הרים ובמפרצים האהובים עלינו בחופי-סיני, לקראת הפינוי.
זו, כנראה, הייתה התשתית שעליה נרקם בראשו של הרן הרעיון להחביא מטמון אישי, עבור בנו שיוולד לו.

אוהביו של הרן מוזמנים, בבואם ל"אדמה", לחפור ולגלות את המטמון, להתכבד בממתקים, ולהוסיף עוד מכתב, חוליה בשרשרת האהבה לזכרו של הרן.