עד למנוחה הנכונה
בלוויה. קרא יוסי אסף, דוד של הרן

אפילו לכתוב קשה לנו מאוד. מאוד קשה.
והרי כולנו נבונים, ובסופו של דבר גם את זאת נדע להסביר.
כנראה שנדע. אבל לא נדע כלום.
נסיך שלנו, שלא היינו יכולים למשות אותו מן התהום ההיא.
לא יכולנו אלא לחבק אותו בלב כַּלה, לטבוע עימו באהבה אבודת תשובה.
כך, בין אביב קצר לפריחה שאולה, ללוות את הרן, עלם חמודות שלנו, עד שאי-אפשר היה יותר,
עד למנוחה הנכונה,
עד ערב פסח.
לא עוד.

דינה ויוסי