עשוי מאהבה
בלוויה. קראה יעל גל (דודה של הרן)

הרניק.
תמיד, כשאני חושבת עליך, עולה בי השיחה שלנו, בטיול ההוא, כשעמדנו על הגלבוע והסתכלנו על מצנחי הרחיפה. דברנו על המעוף, ואתה אמרת לי שאתה יודע איך עפים מאז שהיית בן חמש. אני הסתכלתי עליך, וידעתי שזה נכון.
ומאז, תמיד כשאני חושבת עליך אני נזכרת בזה, ותמיד, כשאני חושבת על מעוף - אני חושבת עליך.

הרניק, ילד-איש מתוק, תמיר, יפה כמו אל,
עם החיוך שלך, קצת ביישני כזה, חם, חיוך שיכול להאיר לילות אפלים.
כשנמצאים אתך אי אפשר להתבלבל. אתה כמו תזכורת, מזכיר ויודע מהם הדברים החשובים באמת.
אני יודעת שעברת דרך כל-כך הרבה סבל, אבל בשבילי תמיד היית ותמיד תהיה - נער שכל כולו עשוי מאהבה.