דברים שכתבה עופי להרן ביום הולדתו האחרון

26.1.2007

הרני, אחי האהוב:
בימים אלה, כשהחורף עוד לא נגמר אך הימים כבר מתארכים והחושך מתחיל לסגת, אני חושבת על גלי החושך והאור שבחייך ומתמלאת אהבה וכמיהה לימים של שלווה, השלמה ויותר תקווה.
ומדי פעם, לאחרונה, מציפים אותי הזיכרונות מימים רחוקים שבהם כמו היינו רק שנינו בעולם – שני ילדים בעולם שהמבוגרים בו רק ברקע, והזמן שלנו יחד מלא בתחושה של ביחד, של הכרות והבנה.
רגעים זהובים בדשא ובמרפסת של הבית הישן, ואפילו מאוחר יותר, בלילות מלאי הנחשים של חדרנו הקטנטן, מצאתי בך גם אז תחושה חזקה של שותפות וקשר.

והימים נעו על מסלולם: חורף וקיץ, חושך ואור, והמסלולים נפרדו ושינו כיוונם והמרחק נפער יחד עם תחושה של מבוכה, ריחוק ואכזבה.
אבל גם בימים הכי רחוקים שלנו תמיד הרגשתי את החוט התמיר והעצום המחבר בינינו, קושר, מסתבך, אך גם נטוע עמוק בלב ההוויה, של שנינו.

והדבר הזה שאני רוצה להגיד לך, למרות שלמילים יש בו מעט אחיזה, הוא מכלול הרגשות שבאים עם הקשר היפה והמסובך שלנו, שהבסיס שלו באהבה צרופה ומזוככת, מכלול הדומה והשונה, מכלול הכאב והציפייה והחסד שעברנו יחד בזמן שלנו על האדמה הזאת.

ולפעמים צריך להתרחק מרחק רב כדי לשוב ולהתקרב.
ואני כל כך מקווה שנצליח, למרות המרחק הפיזי והמרחק הפנימי שרכשנו, לקשור את הקצוות שהתרחקו ולדבר שוב במילים בהירות של ביחד, ושל היכרות והבנה – מילים ורגעים של אהבה.

מחבקת כל אחד מנימי נפשך העדינה והכואבת, ואוהבת אותך כל כך –
אחותך.