מכתב למשפחה. קניה, האי לאמו. 1992

8.6.1992

משפחה יקרה שלי,
את ניירובי הסואנת עזבתי ברכבת לילה למומבסה – עיר החוף הגדולה של קניה. נסענו שלושה: גבי (בחור שפגשנו ושהכרתי מהצבא), נטע ואנוכי.
משה נשאר בניירובי – מאחר ונשדד ממרבית כספו. עזבנו אותו במצב-רוח של בדיקה עצמית, עם מחשבות לגבי אפשרויות חזרה, ועם מספיק כסף כדי להתקיים בדוחק עד כחודש.
הוא העלה אפשרות להגיע לכאן מעט אחרינו. במידה שלא נפגוש אותו כשנחזור לניירובי – אולי אתם תוכלו לספר לי על המשך קורותיו...

ברכבת למומבסה ישב איתנו בקרון אדם מקומי (משבט קיקויו) והתפתחה שיחה מרתקת עד מאוחר בלילה. ממנו למדתי הרבה לגבי מצבה הנוכחי של קניה מבחינה חברתית, פוליטית ועל חלומות גדולים של אנשים קטנים. נרדמתי ובראשי המילים: "אפריקה המתעוררת".

השכמנו קוּם ברכבת, ואכן אפריקה התעוררה! לפתע פתאום הבנתי שאני באמת פה –  אפריקה! מרחבים אדירים, גבעות ונהרות, אדמה עשירה חוּמה-אדומה ומעל הכל כסות אדירה של ירוק בלתי נתפס. עצים ענקיים, באובבים, קאשיו ואחרים שאת שמותיהם לא ידעתי, שרכים, שיחים, עשב ושורשי אוויר משתרגים – והכל בחגיגה של ירוק נקי, לא מוכר, הצבעים של אפריקה.
שוב ניסיתי מעט כוחי בציור. האחד –  ייצוג מזערי של נופי הדרך (הרבה פחות עשיר מהמציאות) והשני – של דלת החדר באכסניה בניירובי.
הגענו למומבסה, עיר שמזכירה מבחינות רבות את רפיח ודומיה, ולא כל-כך יפה ונחמדה. שם  נשדד גבי משעונו על-ידי חוטף זריז. המשכנו הלאה, כמו שתכננו, באוטובוס צפונה לעיר חוף קטנה – מלינדי. שם שהינו יום והמשכנו עוד צפונה, לאי בשם לָאמוֹ. מן החוף אל האי, שאינו רחוק, שטים באחת מהסירות המסורתיות הנקראות דאו (חלקן בעלות מפרש משולש ציורי וחלקן ממונעות).

האי עצמו מלא ג'ונגלים ירוקים ועצי קוקוס למכביר ולחופו העיר לאמו – עיר שבאופן מוזר נשתמרה במתכונתה הישנה מאוד.
אם תחפוץ ישיטו אותך יורדי-ים (מוסלמים ברובם) בדאו, לחוף סמוך מן הנמל הקטן, או שתסתובב בין הסמטאות הצרות והבתים בעלי הארכיטקטורה הייחודיים, מעין שילוב בין סמטאות העיר העתיקה לכפר יווני מסויד לבן עם גגות קש ובמבוק משופעים בסגנון אפריקאי.
אין באי הזה אף לא מכונית אחת – דבר שמוסיף לאווירה. לעומת זאת ישנם פה חמורים לרוב ואפילו בית מרפא לחמורים מוכים שמובאים מן האזור!

אני עדיין בודק דרכִּי, ויחסִי למצב החדש עדיין אינו מעוצב דיו, אבל העיניים פקוחות כל הזמן ואני חושב הרבה.
מקווה שאצלכם הכל מסתדר על הצד הטוב ושאתם שמחים.
להתראות חמודים שלי. עוד נמשיך להתקשר.

הרבה אהבה לאנשים היקרים לי.
אוהב אתכם,
הרן