 |
מכתב למשפחה. מקסיקו וגואטמלה.
20.2.1994. זיפוליטה, חוף הפסיפיק, מקסיקו.
משפחה אהובה שלי,
זה זמן רב שלא שמעתם ממני. למעשה על מקסיקו לא כתבתי בכלל, והיום לפתע התחוור לי שמזה חודש וחצי לא יצרתי איתכם קשר. איך שאיבדתי לחלוטין תחושת-זמן! ועכשיו זה קצת מעיק עלי, אלא שיעבור עוד כשבוע עד שאוכל להתקשר.
שוב כתמיד אמשיך את מכתבי-היומן-שלי מן הנקודה האחרונה שבה סיימתי את מכתבי הקודם – חוף הים ב"טוּלוּם", כשפגשתי שוב את סטיב, ואנסה, ברברה ושרה.
בילינו שם שבוע עצל, משיטים את הסירה, מטיילים לעתיקות טולום, או פשוט נחים על החוף.
סטיב, אשתו וחברותיה של ואנסה עזבו בזה-אחר-זה, איש איש לדרכו. אנחנו התחלנו עושים את דרכנו בטרמפים לכיוון מרידה העיר, משם כתבתי לכם את מכתבי האחרון.
21.4.1994. קצלטננגו (שׁילה), גואטמלה.
בביתם של דרור ולוּנה, לפני ארוחת ערב. גשם מקסים בחוץ.
כפי שבוודאי הבחנתם כבר, נקטעה כתיבתי למספר חודשים. סיבתה של הפסקה זאת נעוצה בתהליך השתנות, התעצבות ולמידה עצמית. תהליך אדיר אשר עיצוּמוֹ עדיין בימים אלו ממש, ונראה לי שימשך לעולם...
תחילת התהליך, על כל פנים, במקום קסום, שאותו לא אשכח לעולם, אחד השיאים התמירים בחיי, הקמפינג "מאיה-בל" בפלנקה.
התקדמנו למעשה בעזרת טרמפים בלבד, הגענו לפנות-ערב לעיירה פלנקה (מדינת Chiapas במקסיקו) יומיים לפני יום-הולדתי. התמקמנו במלון נחמד ליומיים, משם באחד הבקרים נסענו לעתיקות המאיה של פלנקה, כשמונה ק"מ מן העיירה.
מן האוטובוס, עוד בדרך, ממש לפני שהגענו לעתיקות, יכולתי להבחין בקמפינג "מאיה-בל" וחשבתי לעצמי שכדאי לנו לעבור לשם למספר ימים.
העתיקות נמצאות במעבהוּ של ג'ונגל טרופי עצום וסבוך, במזג-אוויר טרופי, עמוס באווירה רוחנית. ומתוך הצמחייה הציורית הזאת צצו להן פירמידות ענק ושאר מבנים מרשימים.
התחלנו להעפיל לאחת מן הגדולות שבפירמידות, אשר בראשה פתח קטן המוביל במדרגות תלולות לתחתית פנים הפירמידה, לַקבר המיוחד של מנהיג המאיה הקדום Pacal.
סלע אדיר, כאילו צף, מונח באוויר, עם פיסול של דמויות, חלקן מזוהות כאנשים מן החלל החיצון (בעלי מעין קסדה סביב הראש, ומעין כֶּבֶל משתלשל מטבורם).
שם פגשנו בחור בשם דיויד מסנטה-פה, ארה"ב. התיידדנו איתו, והוא הוביל אותנו למפלים קסומים בקרבת-מקום. למן ההתחלה עלה בשיחתנו נושא המטא-פיזיקה, ובדרך למפלים הוא סיפר לנו לראשונה על פטריות הקסם של פלנקה.
דיוויד לקח (אכל) כמה פטריות יום קודם-לכן, ודברים מוזרים קרו לו. בשעות הערב, כשהיה בשיאו של מסע-הפטריות, הוא החליט ללכת מן הקמפינג לפירמידות. בדרך עבר מתחת לארבעה פנסי רחוב שהאירו את הכביש בסמוך למוזיאון. האור החזק סנוור והפריע לעיניו, הוא חשב לעצמו: "הלוואי ויכבו!". בעודו חושב כך עבר מתחת לפנס הראשון, וזה כבה מיד. כך קרה גם עם הפנסים האחרים, אשר כבו בזה אחר זה כשעבר תחתם.
ואז הבחינו השומרים של השמורה באדם ההולך לו בכיוון העתיקות ומכבה את פנסי הרחוב בזה אחר זה. הם ניגשו אליו, עצרו אותו מלהמשיך ללכת בכיוון העתיקות: "תחזור לקמפינג, אסור ללכת כאן. ומה עשית לפנסים?" - "לא יודע איך כבו..." השיב דיוויד, ושב על עקביו. בעודו עובר חזרה תחת הפנסים, לעיניהם הנדהמות של השומרים – נדלקו הפנסים בזה אחר זה.
למחרת, זה יום-הולדתי, עברנו מהעיירה פלנקה אל הקמפינג במאיה-בל. יש בקמפינג במאיה-בל פלפות (מעין סככות) המסודרות במרובע גדול מסביב למדשאה. התמקמנו באחת הפלפות, ותלינו את הערסל שלנו.
כאן מתחילה למעשה תקופה חדשה בחיי, במאיה-בל, בשוליו של ג'ונגל עבות, בסביבה הרוחשת חיות, צווחות קופים, פרפרי ענק, קריאות ציפורים. ומפלים קסומים של מים צלולים כחולים המשתפכים מבריכה ציורית-מעוגלת אחת לשנייה.
את ההתרחשות שאירעה לי שם תיארתי והקלטתי, ושלחתי לכם בקסטה. דבר אחד אבקשכם, לפני שאתם מקשיבים לה: אנא אל תשפטו את הסיפור על-פי הכלים, הידיעה והסטריאוטיפים החברתיים שיש בידיכם. הקשיבו-נא בראש פתוח לגלות מציאוּת חדשה, אשר אנשים רבים מתחילים לגלותה בזמנים אלו ממש, מכיוונים רבים ושונים...
ברוכים הבאים ודרך צלחה...
הרן
|
