מתוך מכתב לקרן, שנסעה להודו. נכתב באדמה, דצמבר 2003

27.12.2003
הוי מופלאה שלי.
אני מוצא את עצמי מתגעגע אליך לעיתים קרובות. מאוד מוזר לי לפעמים שאת לא כאן איתי, כדי להשתתף בכל המופלא הזה שקוראים לו חיים.
אבל אני גם מאוד שמח שאת שם עוברת את המסע הזה, פורשׂת כנפיים ונפגשת עם החלקים שבך ושמחוצה לך, שכאילו מאז ומתמיד חיכו בסבלנות לדבר הכי טבעי  בעולם – שתגלי אותם.

עשר-וחצי בלילה. אני לבדי באדמה, בביתי ליד התנור הדולק. בחוץ שקט וגשם לפעמים יורד. יש בי הרבה שלוה. יפה פה עכשיו. הכל כבר ירוק ורחוץ ורענן.

מאז שנפרדנו קרו לי כל-כך הרבה דברים משמעותיים. אנסה לספר לך על זה משהו:
כשנסעת הייתי בריינבו. זה היה אחד ה"גדרינג" המשמעותיים ביותר שהייתי בהם. חזרתי לחזית החיים.
לפני הריינבו היו לי הרבה חששות והרגשתי שלא בא לי פשוט להסתלבט ולהסתובב כל היום מזוּלה לזוּלה. ניקוֹ הציע לי בשיחה שפשוט אבוא ואראה מה בא לי לעשות שם – וכך היה.
בערב הראשון, ליד המדורה המרכזית, ראיתי שהאש דועכת ואף אחד לא עושה כלום. התחלתי לשים עצים וכך מצאתי את עצמי בימים הבאים בתפקיד "פייר-מן". זה היה שינוי מאוד משמעותי בשבילי מכיוון שבעבר תמיד הייתי תופש מקום צדדי – לא מושך תשומת-לב, בגלל הפחד שלי מקהל ומהרבה אנשים ביחד. והנה אני שׂם את עצמי במקום כל-כך מרכזי ובולט: להיכנס עם עץ למרכז המעגל, לתוך מרכז תשומת-הלב של כולם ולהדליק גם את האש בתוכי, שכבר כמעט הייתה כבוייה...
במשך כל הריינבו התמודדתי עם הפחדים שלי על-ידי כך שנכנסתי ישר לתוכם. ברגע שזיהיתי פחד – פשוט צעדתי ישר לתוכו.
עשיתי שם אין-סוף תיקונים. הקמתי את הטיפי די קרוב למרכז ולא באיזה קצה מרוחק, לפי האינסטינקט הראשוני שלי. מצאתי את עצמי אוסף עצים, מתקן ברזים, מקים "הילינג ספייס" – מקום לאמהות וילדים קטנים, מודיע הודעות במעגל (את מדמיינת אותי נעמד במרכז מעגל של 300 איש וצועק הודעות? כן, כן...) ועוד ועוד.

בשבוע-וחצי האחרונים הייתה לי התמודדות מיוחדת במינה. בחורה גרמניה אחת, שכבר לפני שנתיים השתגעה בריינבו בארץ ואושפזה, הגיעה גם לריינבו הזה ושוב השתגעה, ושוב מישהו החליט לאשפז אותה, הזמין אמבולס ושלח אותה לבי"ח. באותו היום במעגל-דיבור, כשהגיע מקל-הדיבור אלי, אמרתי שאני מרגיש שהריינבו לא נותן תשובה ולא מתייחס באחריות ולא מטפל במקרים של אנשים שמתחרפנים.
קצת אחר-כך שתי חברות נסעו לבקר אותה בבי"ח באשקלון, מצאו אותה ברחוב, מחוץ לבי"ח (לא ברור למה זרקו אותה משם), והחזירו אותה לריינבו.
זה היה מעניין: היקום החזיר לנו בעיה שהתקשינו לטפל בה ודחפנו אותה הצידה.

בערב זימנתי מעגל של אנשים כדי למצוא פתרון. זאת הייתה תחילתה של דרך ארוכה – לא אפרט את כל הפרטים. בכל אופן לקחתי על הסיפור הזה אחריות ובמשך מעל שבוע לא הפסקתי להתמודד עם זה, עד שלבסוף לקחנו אותה מחוץ לריינבו ואחרי עוד יום מתיש היא בחרה להתאשפז והבאנו אותה לבי"ח אברבנל. גם שם ליוויתי אותה עוד קצת במחלקה הסגורה.

בשבילי זה היה תיקון חשוב לנושא של הדיכאונות שלי, ללקיחת אחריות, לקריאה הפנימית לטפל ולעזור לאנשים במצוקה. זה היה מסע מאוד משמעותי בשבילי.
בסוף, אחרי שבועיים, היא יצאה וטסה לגרמניה וכנראה שמצבה מאוד השתפר.

פחות משבועיים אחרי הריינבו הלכתי לקורס ויפסנה בחצבה. מאז אני יושב [במדיטציה] כל יום, שעה בבוקר ושעה בערב. זה אחד הדברים הכי נכונים ומדויקים ומחזקים שבחרתי לעשות (זאת אומרת – עוד אחד מהדברים).

אחרי הויפאסנה קיבלתי תוצאות מבדיקות הדם – לא טובות. המערכת החיסונית ממשיכה לרדת והוירוס ממשיך לעלות.
בעזרת הקורס יכולתי לקבל את זה בצורה מאוזנת, אבל עדיין עברתי כמה ימים קצת ירודים, למרות שגם אותם עברתי ממקום של כוח ואיזון, וזה רק אישר לי שאכן התחזקתי ואני מתמודד הרבה יותר טוב עם החיים.
את המכשיר ממקסיקו [לטיפול חשמלי] בינתיים אנחנו לא מצליחים לייבא, ועכשיו אנחנו בודקים (אבא ואני) אפשרות לייצר פה בארץ מכשיר אחר, קצת דומה וקצת שונה.
וגם – גילינו באינטרנט דיווח על כמה נשאים שמאוד השתפרו ע"י... אכילת אגוז קוקוס! כנראה שיש בקוקוס איזה חומר אנטי-ויראלי ואם אוכלים כל יום כמות מספיקה זה עשוי לעזור. כך שכנראה עכשיו אני נכנס לדיאטת-קוקוס עד שאהפוך לחום בחוץ לבן בפנים, עגול ושעיר...

רואה, מדמואזל, החיים האלה פלאיים. קיבלתי את המכתבון שלך וקראתי אותו עכשיו שוב. עושה רושם שבדיוק כמו שתיארתי לעצמי – אַת במקום הנכון, מדהימה את כולם בסביבה, יא שוברת לבבות ארסית שכמותך, דובשנית אהבה.
את מסוכנת! את צריכה לקפוץ לתוך איזו באר ולהתחבא! האנושוּת עוד לא בשלה להיחשפות שלך בפניה!

[---] אני הולך לישון, אהובה. תמשיכי להיות אַת שכמותך, מיס מנגו.
אוהב,
הרן