מתוך מכתב למיה, מקסיקו, מאי 2003

מיה חמודתי.
אחר-צהריים חם, עצל. אני יושב בחוץ על ה"מרפסת".
הגן המוזנח והיבש שמצאתי פה מתחיל להשתקם ולהחזיר לי אהבה על כל העבודה שהשקעתי בו: הבוגנוויליה מחדשת חלק אחר חלק שלה, ומתוך היובש פורצת בַּפרחים הורודים-ארגמניים-העליזים שלה. ההרדופים גם הם, שיח אחר שיח, התאוששו ונדלקו בפריחה: לבן ורדרד, ורוד וארגמן.
לרגע כל זה משרה עלי נינוחות של אדם בביתו.

[---] השמש מתחילה לשקוע עכשיו ומפזרת את עצמה, לפני שהיא הולכת, בַּזהב האהוב עלי, בשוליים המערביים של השמיים.
במשך התקופה הזאת פה במקסיקלי, מתוך המבודדות יצא משהו מיוחד.
נשאר לי רק את עצמי לסמוך עליו ולשמש לי לחברה ביום-יום, ולכן התחלתי להתיידד עם עצמי מחדש.
בעצם, מה שעזר לי בדחיפה הראשונית היה הספר "אדמה" ששוב מאוד חיזק אותי, מִילא אותי, עודד אותי ובעיקר הפנה אותי לעצמי, כמקור של כוח ושל אהבה. הספר הוא כמובן טריגר, הוא לא העניין עצמו.
ושוב התמלאתי בתוכי באור ובקבלה עצמית יותר עמוקה ממה שהייתה לי שנים.

כל זה נותן לי כוחות לעמוד יפה בפני הקשיים שלי פה:
הבדידות, ההצלחה הלא חד-משמעית של הטיפול, ההפרעות של העיר שאני כל-כך רגיש אליהן, האנרגיה הכל-כך שונה של האנשים פה, ועוד.
בתוך כל אלה אני מוצא את עצמי עם משימה מאוד ברורה שנותנת תכלית לכל זה: לייצב את עצמי בתוך המערבולת ולשמור על עצמי כמפיץ אור יציב.

[---] כבר כתבתי לך שהתמונה שלך, שנתת לי, נמצאת אצלי בפינה שליד המיטה, על שולחנון, שם סידרתי לי חפצים שקיבלתי לדרך: אבנים, חתיכת נשל-נחש, נוצות, עלים מיובשים וכו'.
כל יום את מביטה בי מהתמונה, ואני בך, וזה מזכיר לי אותך ואת האהבה שלך ומשמח אותי. אני חושב עלייך בהרבה הזדמנויות.

את המכתב הזה אני מכוון כדי שיגיע אלייך פחות או יותר ליום ההולדת שלך, שאני לא אהיה בו, וכך אני שולח לך חלק מעצמי.
רציתי לשלוח לך מתנה – שמיכת צמר, כמו שביקשת, אבל לא מצאתי פה. כמו שאת בטח יודעת אני לא זז הרבה ממקסיקלי כך שאין לי אפשרות לחפש במקומות אחרים.
אז פתאום חשבתי שפשוט אתן לך את שמיכת הצמר שלי שאת אוהבת. היא גם ממילא יותר מתאימה לך, כי היא התכווצה לי (יותר נכון לאמא) במייבש, ולי היא קצת קצרה, אבל עלייך היא בדיוק! וגם כחולה!!
וזה גם "תיקון" טוב לערסל שנתת לי, ונתתי אותו לדרור ולונה, כי דרור נתן לי את השמיכה הזאת... וחוץ מזה היא מגואטמלה, שזה כמעט כמו מקסיקו (אפילו יותר טוב).
מזל טוב לך, חמודה! ותתחדשי!
עכשיו: או שתיקחי את השמיכה לבד – שזו הזדמנות מצוינת לבקר בבית שלי ובאדמה, או שאתן לך אותה כשאחזור. בכל אופן בינתיים אני שולח לך שובר זיכוי על 1 שמיכת צמר יאאמי מגואטמלה:

ואם עד גיל עשרים ואחת כבר הספקת להגיע לאן שהגעת (בירח כבר היית?), ועוד בכזאת קלילות ושמחה ויופי, אז אני מדמיין לעצמי, ובקושי מתאפק לראות, לאן פרח-הקסמים הזה שממשיך להיפתח עוד ועוד ולגלות עוד שכבות של עלי-כותרת, לאיזה מין תפרחת את תתפתחי עם הזמן!

[---] אני שולח לך חתיכת רוז-קוורץ שמצאתי באחד מטיוליי – זאת חתיכה שנשברה מאבן גדולה יותר, שהטענתי בהרבה אור ואהבה במשך תקופה. כך שיש בה מן האנרגיה שלי במיטבִי.

זהו חמודה.
אני מאחל לך אין-סוף אהבה שנובעת מבפנים, ושתמשיכי להיות מקור שמחה, כמו שאת.
אוהב אותך מאוד מאוד מאוד.
הרן