מתוך מכתב לאביטל, ידידה קרובה.

18.3.1997

קוּ-לוּ-לוּ-לוּ, היי כפרית אהובה,
אמא שלך מסרה לי ד"ש ממך (אתה הרן? מתולתל כזה, לא?). נחמד שאת חושבת לפעמים עלי שם, בהודו הרחוקה, ומוסרת משהו... 
קיבלתי מכן (דיקשית, איריס ואת) את הגלויה וגם את המכתב ליומולדת, מה שמזכיר לי שבעצם גם לך מגיע מזל-טוב ליומולדת שלך מה-12/3 (אם להיות כנה, אז אמא שלך קצת הזכירה לי... "אבל אל תגלי לאביטל שהזכרתְ לי, היא לא צריכה לדעת...").
אז חמודה, אני מאחל לך שתמשיכי להפיץ כל-כך הרבה אור וחיוניות ואהבה סביבך כמו שלי היה העונג (הרב) לחוות בקרבתך, כפרה. אַת מקור שמחה ענק, המפץ-הגדול, לב העולם, את הוא לב העולם!

קוּ-לוּ-לוּ, אני מבין שאת עושה חיל, כהרגלך, הא? וויפסנוֹת, יוֹגוֹת, עוגות, טירירים וטרהרהם, הא? יפה, יפה, אם ככה אפשר לסמוך עליך כנראה גם לגבי העתיד שתמשיכי להיות מין כזו כפרית-קוּ-לוּ-לית, ועל-כך, ובשל עוד כמה סיבות (שמפאת צנעת הפקס והפקידים ההודים, וכדי שהמחשב פה לא יסמיק - לא אפרט) מופפפפצצצהה! נשיקה גדולה וגם קחיק-קחיק-קחיק חבוק!

[---]  אצלי פעם למעלה ופעם למטה, ווהו, ווהו! איך שגלגל מסתובב לו... אני כבר די הרבה זמן חולה – אם זה השם המתאים למצבי.
לקחתי פוטנץ הומואופטי וזה משפיע עלי חזק מאוד כבר כמה שבועות (אני חושב שזה זה), תהליך התנקות רציני – ככה זה אצלי, תמיד בתהליך, תמיד רציני...
בכל אופן בסוף כולנו נהיה שמחים, מוּארים ומון-שרי (סתם בדיחה צרפתית בשביל החרוז) ונלך ביחד לים! יווההוו! 
את רואה לו-לו, זה הכל בהשפעתך, אחרי שבועות של מרה שחורה ואנרגיה בגובה תת-קרקעי, כשאני חושב עליך וכותב לך ונמצא איתך לרגע – נעשה לי שמח בנשמה!

זהו להפעם, אם יתחשק לך לכתוב משהו, אפילו קטן אני ארקוד ריקוד קטן לכבוד זה. ואם שכחת את הכתובת במקרה: הרן גל, מנוף, ד.נ. משגב 20184
אבל את ממש לא צריכה להרגיש חייבת, רק אם בא לך...

ובנימה כולו וואחדאית זו - קו-קו-קו ולו-לו-לו,
אוהב ולא מתגעגע (כי את יכולה להיות איתי בכל רגע),      
הַרהרן                          .