מכתב לנעם נהרי, חברו של הרן מילדות באילות
התחלה של מכתב לנעם, שהתגייס לצבא.
נכתב בזמן ביקור של הרן בקליה, שם שהו עדיין חבריו של נעם מה'מקובצת'.
המכתב כנראה לא הסתיים ולא נשלח.

29.11.1988

נעמקִי רחוק, איש מאובק,

נעֶר מעליך את האפר הַדָּבֶק במדים.
הריני שרוי פרקדן בדירה בקליה. נפגשנו פה בליל אמש - רוּב [ראובן], רות ואנוכי, מתוך כוונה מפוקפקת להשרות איש על רעהו מ'הכוח האחר'.
היום, לאחר עליה קלה ההרה - פרש רוּב לעיסוקיו, ורות יצאה לשוטטות ברחבי קליה, כך נותרתי לִפְדוֹת חוב ישן, ולפתוח בפניך את סגור ליבי.

נעמקי. זה זמן רב מעכירה את הקשר שלנו אווירת נֶתֶק. מה מאוד רציתי לפעמים לשוב ולחלוק עמך את הווייתך, את הווייתי.
כשאתה הלכת לך לצבא, לשאת את דגלנו בחליפה ירקרקה - כמה העסקתי את מוחי במחשבה כי הנה זה הילד שאך אתמול אספנו יחדיו קופסאות גפרורים צבעוניות. את זה הילד אני מְשלחַ לספוג צעקות צבאיות בראש מורם.
ויאה כי אדבר אליו מעין זה: "בשביל כל אותן שיחות שלא שוחחנו... בשביל כל אותן פגישות שלא נפגשנו...", ואז אטול את זה הילד-גבר בין ידַי וחיבוק-דוב ימעך אותו קִמעה, למען יידע כי גם בעת לכתו למחנה אי-שם בִּשְכֶמה, גם כשהוא עומד על המשמר בשעות הלילה הקרות - החבר הנצחי חושב עליו וזוכר אותו בעורף...