מתוך מכתב לעדן. ניירובי, קניה.

6.8.1992

עדן אחי האהוב,
קיבלתי את מכתבך והייתי מאושר ממנו. אח"כ גם קראתי את הפתק הקטן שצרפת לחבילה של המשפחה, וגם עליו אני מודה לך – מעט, אבל יקר.
חמוד, אני קורא שוב את המכתב ומתגעגע. לפעמים צריכים קצת (או הרבה) להתרחק כדי להתקרב. ואני מרגיש קרוב, כאילו אתה מקריא לי עכשיו את המכתב שלך בקולך , ולא כותב.
באילות, במערכת המשפחתית עם המעגלים הסגורים שלה ועם המסלולים הקבועים מראש, אני מתקשה לפעמים להתקרב באמת, לגעת, לדעת באמת לתת, ובאמת לקבל.
דיברתי על זה לא פעם עם ההורים. יש בי לא מעט תסכול שאינני אח גדול ראוי, שאני לא משתף אותך מספיק. ומוזר, איכשהו אני מרגיש שמבֵין האחים אנחנו הכי דומים אחד לשני, לטוב ולרע.
יש משהו ברגישות שלך, בעצמיוּת המפותחת במיוחד (ואני מאוד אוהב את זה אצלך), בהפנמה ובאופן ראיית הדברים שמאוד מזכיר לי אותי.

כתבת לי שקראת את הנסיך הקטן וגילית אותו מחדש, כאילו לא קראת אותו מעולם. נזכרתי בפעם האחרונה שאני קראתי את הספר באחד החופשים המשפחתיים,  והרגשתי בדיוק כמו שכתבת.
חמוד, אני חושב עליך הרבה, בעיקר בנסיעות ארוכות, כשיש לי זמן לעצמי ולמחשבות. אני מדמיין אותך מטייל לבד עם פְרוֹדוֹ, והנה עכשיו קיבלתי את מכתבך בו אתה כותב שאכן אתם מטיילים ביחד בלילה, רק אתם, ואני כאן שמח ואוהב. פתאום אני נתקף חשק עז לדבר איתך, רק אנחנו. לשמוע על מה שבאמת עובר עליך, ולספר לך דברים משלי.

אני פה כרגע בדירה של אביהו, בין טיול לטיסה, אבל כמו שכתבת לי בפתק – מה שחשוב באמת זה מה שקורה איתי, ולא הטיול (או לפחות זה יותר חשוב מהטיול).
אני, אם לומר את האמת, עושה חיים, אבל בפנים משהו לא ברור, מעין הרגשה של חיפוש, של לא לגעת באמת בדברים. איכשהו אני חווה את הדברים רק באופן פיזי ולא לעומק עם משמעות.
חסר לי, אני חושב, מישהו להשתתף איתו בכלים שאני מכיר, במערכת המושגים שלי, וכאלה יש באמת מעט. אפילו עכשיו, במכתב אליך, אני עדיין תקוע קצת. משום-מה אני לא מצליח לגמרי ליצור תמונת-מצב מובנית.
הייתי מאוד רוצה שתכתוב לי עוד ותספר לי באמת על מה שקורה איתך, על מחשבות ומעשים ושאלות ותהיות. ואז אולי יוקל לי אף יותר לכתוב לך עוד, יותר אישי, יותר לעומק, לענות לך ולספר על דברים שאתה רוצה לדעת, להשתתף ולשתף.
אני מבין שעוברת עליך עכשיו תקופה משמעותית. המעבר [לצפון] מתקרב, הפרידה מאילות מחוז ילדותך, מהחברים. תקופה קשה אבל עם המון חדש ומרתק.
חמוד, אני מאמין בכוחך להתחבר לאנשים ולמקומות. מהר משאתה חושב יהיו לך חברים חדשים, עיסוקים חדשים, נופים ונערות מאוהבות (כן, כן, לא תוכל להימלט מזה. זאת קללה שכנראה תרבוץ עליך לעד...). כתוב לי על כל זה. אני רוצה לדעת.
זהו עדנקה. בינתיים אני מחכה למכתב ומתחיל לכתוב בראש את המכתב הבא.

להתראות חמוד ותהיה שמח,
הרן