געגוע לחבר קרוב כל כך
בבית העלמין. קרא נעם נהרי, חברו של הרן מילדותו באילות.                

הרנצ'וק,                                                                                  
קשה היתה לי המחשבה עלייך כל השנים האלו, סובל כל כך. חשבתי לעצמי לא פעם שאם אתה כל כך רוצה לסיים את זה, אולי תהיה זו נחמה והקלה גם בשבילי כאשר יגיע היום הזה. אבל היום הזה הגיע, ואת התקווה להקלה החליפה ערבוביה של עצב ותחושת אשם ובעיקר הרבה הרבה געגוע.

את העצב והאשם אין לי ספק כי הזמן יטשטש ויכהה.
אבל הגעגוע כבר בן עשרים  שנה, או אולי יותר, וביום רביעי לפני ארבעה שבועות הוא הכה בי חזק בהרבה ממה שדימיתי לעצמי. געגוע לחבר קרוב כל כך, ידיד קטן-גדול, רע נצחי שאבד בדרכים שהוא עצמו סלל.  
אני רואה את דמותך נעה באיטיות מאחורי אחד הקפלים של הר השחמון אחרי שהדלקנו את החנוכייה על הפסגה. בהזדמנות אחרת, אני מעיר אותך בבוקר עם כוס תה בעין משמר ומסתתר איתך ועם רות במערה ליד מעלה נמר, עד שייגמר השיטפון.

כמה פשוטים נראו הדברים בטיול במדבר יהודה. כמה הם הלכו והסתבכו בכל פעם שחזרנו מהטיול.  

תמיד קינאתי ביכולת שלך לדייק, לתכנן, לכתוב, לאהוב ולסחוף אחרייך את כל הבחורות היפות. גם כשהרחקתי 260 ק"מ מאילות לקליה, הספיקו לך כמה ביקורים בשנה כדי להדביק אלייך את כל הבנות של "המשולבת". אבל אתה, כמו גיבור טרגי שכולם מעריצים את יופיו וכישוריו, היטבת לראות את הצדדים היפים של כולנו, והדיכאון המחורבן הִקְשָה עלייך לשאוב עידוד משפע הדברים הטובים בהם בורכת אתה.

מצאתי אתמול גלויה עתיקה של אילות, ששלחת לי אחרי שעברתי לקליה. כתבת לי שזאת הגלויה הכי מתאימה שמצאת כי יש שם גם את ההרים וגם את הים, גם את הגבעות החשופות וגם את הבית שלי. אח"כ הוספת שמצד שני היא גם מספיק מכוערת כדי שלא יכאב לי הלב יותר מידי על שעזבתי את כל זה...

אם יש מה שקרוי "עולם הבא" אני מקווה שהדברים שאתה שומע בתקופה שאנו נפרדים ממך יגרמו לך לזכור את העולם שלנו לטובה, גם אם יש בו צדדים פחות יפים.

באהבה ובידידות רבה מאוד,
נעם