הייתה לי זכות ענקית ללוות אותך במשך שנים
מתוך דברים שכתבה ביום מותו ד"ר מרגלית לורבר, הרופאה מבית-חולים רמב"ם, אשר ליוותה את הרן לאורך כל תקופת מחלתו. הדברים נקראו בבית-העלמין בשבעה.


...ליבי מדמם מעצב. עצב על אובדן חיים, עצב על אדם עצוב שלא מיצה את חייו.

היתה לי זכות ענקית להכיר אותךָ, הרן, וללוות אותך במשך שנים. אתה אדם מיוחד. לא פגשתי כמוך, ואולי משום כך הקשר הנדיר הזה, שנרקם ביננו.
לא רבות קורה לרופא ליצור מתווה כל-כך חריג עם מטופל. איתךָ נולד קשר שלא יימחה לעולם – הבנה, הערכה, הרבה כבוד הדדי.
שנינו היינו רגישים, פתוחים וקשובים זה לזה. זכיתי לחלוק איתך גם את החוויות היפות של חייך – את האהבות שלך, את אותם דברים קטנים שעשו אותך שמח, מחייך, מאמין.

האמנתָ בחיים, אבל בדרכך שלך, הכל-כך שונָה. ואני אהבתי אותך, כיבדתי את רצונותייך ושאיפותייך, גם אם לא תמיד היה קל לי איתם, על-פי אמונותיי וערכיי.

אני רוצה להודות לך על ההזדמנות  הנדירה להיות לצידך וללמוד ממך, להביט פנימה, דרך העיניים היפות שלך אל תוך נבכי נשמתי-שלי, אל אמונתִי המקצועית והאישית.